<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקכ"א</h1>
<h2>דף ג:</h2>
רב מרי בר רחל מקני להו לאונייהו כו' כלאי חיותא דרב מרי. וקא בעי מאי טעמא כלאי חיותא. ומשני משום דמפקע להו מקדושת כהן (ואי אומ') [ואי בעית אימא] רב מרי בר רחל (זרע) [ידע] לאקנויי קנין גמור וחזו לי' אינשי כו'. אין נראה כפירוש רבותינו. שלפי מנהגינו שאנו מקנין ומפקיעין אנו עוברין. אלא ה"פ דרב מרי בגוף העובר הוה מקני. כדמוכח בשמעתא דקאמר מקנה להו לאונייהו לגוי וקאסר להו בגיזה ועבודה ש"מ דבעובר הוה מקני ומשום [הכי] כלאי (ד)חיוותיה. שכיון שהעובר היה מוכן ליקדש (ביצאת) [ביציאת] הרחם. כמו גזל כהן. וכמערים על תבואתו דלא עביד כחסידים הראשונים שמכניסין דרך טרסקמון. אבל אם את האימהות היה מקנה כמו שאנו עושין אין כאן בית מיחוש דכמה הרחקות איכא הכא. ולא מצינו שאסור למכור בהמה לגוי אלא גסה ומשום שאלה שכירות ונסיוני. ומה לי כולה ומה לי מקצתה. בדקה שרי. אי נמי בגסה ומקצתה דליכא [למיחש] לכל הני שרי. אע"פ שזה מתכוין לא החמירו בו רבנן כולי האי. ואיב' אימ' רב מרי ידע לאקנויי [קנין] גמור. רבינו זקיני פירש שבמעות היה מוכר רב מרי. [ו]יהו סבורין (שרי) [שדי] במשיכה ומילתא הוא דעבוד במתן מעות. ואין נראה לי. שאין זה לשון אקנויי וגם קניין גוי במשיכה כר' יוחנן. אלא כן נר' לי. רב מרי ידע לאקנויי קנין גמור שגוף העובר היה מזכה לגוי על ידי משיכת האימהות. וכגון דאמר ליה פרה לאוני עובריה אני מוכר לך דהיינו דקל לפירותיו אני מוכר לך. דכולי עלמא לא ידעי אלא יאמרו אזני עובריי אני מוכר לך ועל ידי משיכת האימהות דהיינו פירות דקל ודבר שלא בא לעולם [הוה]. אבל בגוף האימהות כולי עלמא ידעי דמשיכה בגוי קונה ודבר שבא לעולם הוי. אבל בין דקל לפירותיו לפירות דקל טעו אינשי וסברי מילתא בעלמא היא וליתה קפידא ואתי לידי תקלה. והיינו דקאמר רב מרי ידע לאקנויי קנין גמור דהיינו פרה לאזני עובריי אני מוכר לך. ואהכי סמכינן לאקנויי לאימהות ובמשיכת האימהות כדפסקינן בע"ז אבל בעובר לא מקנינן.
